יפעת ברכה |

האם את עדיין מחכה לאביר על הסוס הלבן שיבוא להציל אותך מכל צרה?
האם אתה מאמין שעלייך להילחם ולהרוג "דרקונים" על מנת לזכות בליבה ובהערכה של הנסיכה?
בכל ערב נכנסים מיליוני זאטוטים למיטות ילדים, ומקשיבים לסיפור "לילה טוב".
אלו סיפורים נבחר להקריא לילדינו וכיצד זה ישפיע על תפיסת עולמם?

על נסיכות ודרקונים

הז'אנר מתחיל תמיד ב- "פעם אחת, לפני שנים רבות…. " ומסתיים ב- "וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". הדמויות הן לרוב "שטוחות" וסטראוטיפיות-  "טובות" או "רעות". האישה היא לרוב פסיבית, קרבן לנסיבות ואינה בעלת כוחות לפעול על מנת לשנות את חייה. היא חייבת להיות יפה על מנת להשיג את הגבר שיציל אותה. הגבר הוא תמיד הפועל, האמיץ, ומציל והחכם. החתונה מוצגת כפתרון האולטימטיבי לכל הבעיות. האישה המבוגרת היא תמיד "זקנה רעה ומכוערת" או במילים אחרות "מכשפה". האימא החורגת מוצגת כאכזרית וכך נבנה דימוי שלילי לקבוצת האימהות הלא ביולוגיות, הנפוצה בימינו. הדרקונים כבר נכחדו מן העולם, אחרת היו אף הם סובלים מהדימוי השלילי.

באגדות רבות קיימים מוטיבים של פחד, מסתורין ומתח: חיות טרף, שדים, דרקונים, מכשפות ועוד. קיימת מחלוקת בין הפסיכולוגים לגבי השפעות מוטיבים אלו על הילדים. פרויד למשל טען כי הפחדים והדחפים האלימים הם חלק מהלא מודע שלנו, וכאשר האגדות מעלות זאת על פני השטח הן תורמות להתפתחות הילדים.

עם התפתחות התנועה הפמיניסטית בשנות ה-60, החלו גם קולות ביקורת כלפי הז'אנר של אגדות ילדים והמסרים החינוכיים אשר עוברים לילדים דרכן. משנות ה-70 החלו להיכתב אגדות ילדים חדשות, אשר מצד אחד שומרות על חוקי הז'אנר ומצד שני מעבירות מסרים שוויוניים יותר.

תקינות פוליטית

תקינות פוליטית באה להחליף ביטויים השגורים בשפה אשר טמונה בהם אפליה או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כך לדוגמה נאמר "בן זוג" במקום "בעל", “אפרו-אמריקאי" במקום "כושי", “אדם מבוגר" במקום "זקן" ו"מאותגר שכלית" במקום "מפגר". הגישה יוצאת מתוך נקודת הנחה ששפה יוצרת ומעצבת מציאות חברתית ובמקביל מושפעת מיחסי הכוח הקיימים בחברה. גישת התקינות הפוליטית גורסת כי ישנו קשר הדוק בין השפה שאדם משתמש בה ובין הדרך שבה הוא תופס את המציאות ומתנהג בעולם. הגישה יוצאת נגד שימוש בביטויים סטראוטיפיים אשר מנכיחים גזענות, סקסיזם, הומופוביה או גילנות (אפליה על רקע גיל).

גישה זו הגיעה גם לתחום של סיפורי ילדים. כך נולדו ספרים כגון "סיפורי ערש בלשון שגי-נאור" או "אל תנשקי את הצפרדע".

סיפורי ערש בלשון שגי-נאור

בהקדמה לספרו "סיפורי ערש – פוליטיקלי קורקט" כותב ג'יימס פין גארנר: "עד כמה שמתחשק לעשות זאת, אין אנו יכולים להאשים את האחים גרים באי-רגישות לשאלת מעמד האישה, למיעוטים או לאיכות הסביבה. בימים אלו מוטלת עלינו החובה -והעונג- לחשוב מחדש על סיפורים "קלאסיים" אלה, כך שהם ישקפו זמנים נאורים יותר".

גארנר לוקח סיפורי ילדים מוכרים כגון שלגייה, כיפה אדומה, סינדרלה, עמי ותמי – משנה אותם לתקינים פוליטית ומשחרר אותם מדעות קדומות. ספרו הראשון מנסה בעיקר לעשות צדק עם הנשים, ואילו בספרו השני נכנסים מסרים בעד צדק חברתי ושמירה על איכות הסביבה. כך לדוגמה, הנסיכה על העדשה מתלוננת שלא  עצמה עין כל הלילה כי חשבה על האווזים אשר בניגוד לרצונם הקריבו את נוצותיהם על מנת לייצר את שמיכות הפוך אשר כיסו אותה. את הפוטונים המיותרים חילקה לאיכרים העניים שמסביב לטירה ואז מצאה מתחתם את העדשה והזדעזעה שכך מבזבזים מזון. סינדרלה לא מתחתנת עם הנסיך אלא מקימה קואופרטיב אופנה לבגדי נשים נוחים ופרקטיים. עמי ותמי מצילים את היער מהתאגיד שרוצה לכרות את העצים. אשת הים הקטנה מצילה מטביעה את האקטיביסט שמוחה נגד דיג ברשתות נגררות.

רוב ספרי הילדים הנכתבים היום כבר "מתוקנים" מהבחינה הזו ונוטים לשקף ערכים מודרניים. זה בהחלט לא אומר שכבר נגמר הכיף בספרי ילדים: עדיין יש מכשפות או נסיכים, וגם מסיבות מפוארות ממש כמו במלונות באילת 5 כוכבים – רק ברוח ובערכים המתאימים לימינו.

אל תשכחו, בכל אחד ואחת מאתנו מסתתרת נסיכה וגם דרקון.
כל צייד דרקונים נבון יודע: אין לכרות לדרקון את הראש- הוא יצמיח 5 ראשים חדשים ויחפש נקמה.
על מנת לנצח דרקון, יש לגעת לו בלב.